11 שבועות חלפו להם בקצב המוזר שהזמן זז בו בעת הזו. חורף, שאני שונאת ואתה אוהב. ורק בא לי שתהיה פה לחבק להתכרבל ולא לזוז מהספה, אבל מהסיבות הנכונות, לא כמו שאני עכשיו.
ואני מוכנה לעשות הכל רק כדי שתהיה פה, בחיי. לעשות ויתורים יותר גדולים מהבחירה הקשה להתחתן עם איש צבא.
אני אתן לך תמיד לבחור איזה סרט נראה. בלי תירוצים כמו אין לי כוח לסרט חדש, זה ארוך מדי ואני עייפה, או בא לי משהו קליל. אני אראה איתך שר המלחמה, שר הטבעות, הסנדק, את כל סרטי באטמן, מה שתבחר. תמיד.
אני לא אעיר לך כשאתה יוצא עם רגליים רטובות מהמקלחת. אני גם ממש אשתדל לא לעשות פרצוף. מקסימום נביא מנקה פעם בשבועיים, כמו שרצית, כדי שתוכל ללכת יחף בבית.
אני אכין לך סלט וחביתה כמו שאתה אוהב, בכל ערב שרק תרצה. אני לא אתעצל ואדרדר אותנו לוולט כשכל מה שבא לך זה ארוחה בריאה.
אני לא אתרגז כשאני מתיישבת על הספה וננעץ לי קיסם בתחת, או כשאני הולכת להתקלח ומגלה בתוך האמבטיה קיסם, או כשאתה מחליט לנשק אותי, שוכח שעדיין יש לך קיסם בפה ויוצר חורים קטנים בגופי. אני אצחק הרבה ואדחף לך עוד קיסם לפה, אולי אדקור אותך חזרה, אבל רק זה.
אני אתנשק איתך בפומבי. אפילו שזה מביך אותי, אני לא אגיד מילה. אם תרצה לדפוק לי בוסה באמצע איזו מסעדה או סתם ברחוב הומה אדם, אני אזרום.
אני לא אפסיק לגרד לך בגב כי זה פוצע אותך או כי התעייפתי. אני אגרד חזק חזק בלי לרחם, בלי להפסיק.
אני אכעס פחות על הסיגריות (טוב זה שקר, אבל אשתדל). מעשן חברתי עלק, כבר חזרת לקנות לעצמך טבק. אבל אני לא אהיה קרציה מדי. אני אתן לך להנות מזה, רוב הזמן. (אתה לא תחזור לעשן נכון? לא רצית להיות אבא מעשן)
אני אחבק אותך יותר, אחבק מלא, שלא תצטרך להגיד "בואי תעשי קצת כאילו את אוהבת" כמו שהיית אומר תמיד. אני אחבק בלי סוף, אתה רק תרצה להגיד "תני לי אוויר קרציה".
כל מה שרק תרצה אני אעשה, מבטיחה. כי הכל מתגמד עכשיו. רק בא לי שתהיה פה להתכרבל. אתה, אני, טוני והקיסם. מעין שני